<h1>ראב"ן סימן רפ"ט</h1>
<h2>דף יג:</h2>
וכל הדברים מותר למכור לגוים עכו"ם בזמן הזה לבד מלבונה שהיא לקטורת ע"ז ולא לדבר אחר אבל שעוה ומעילים דאיכא למיתלי דלדבר אחר בעי ליה כגון שעוה להדליק על שולחנו ומעילים למלבושים שרי לזבוני להו, כדתנן ושאר כל הדברים סתמן דלא אמר לע"ז מותר פירושן שאמר לע"ז בעינא לה אסור, ואמרי' נמי [ט"ו.] רב הונא זבין פרה לגוי א"ל רב חסדא מ"ט עבד מר הכי הא עביד בה מלאכה בשבת א"ל אימור לשחיטה זבנה ושקלינן וטרינן בהדייהו עד א"ר אשי כל היכא דאיכא למיתלי ולמימר לדבר היתר בעי (לא) תלינן כי הכא דאימור לשחיטה זבנה וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן, הילכך בלבונה דליכא למיתלי לדבר היתר אלא לקטורת ע"ז אסור. ואפי' אם יאמר הגוי להדליק לע"ז בעי לה לשעוה, שרי לזבוני ליה דהא חזינן דשקלי ויהבי מינה ליהודיים ולארמיים (אלמה) [אלמא] לאו לע"ז לחודה זבני לה, וגם המעילים אפי' אם יפרש ויאמר למלבושי הכומר בעו להו נ"ל דשרי לזבוני להו דלאו תכשיטי ותשמישי ע"ז נינהו אלא תכשיטי משמשיה הוא דלא אסרה תורה אלא תכשיטי ע"ז ומלבושיה כדכתב [דברים ז'] לא תחמוד כסף וזהב עליהם שכן היה מנהגם להלביש ע"ז שלהן ולא מלבושי שמשיה, ועוד לאו קמי ע"ז [בלבד] לבשו להו אלא לבשו להו נמי בהקבלת פני מלך ושרים הילכך תכשיטי כומר נינהו ולא תכשיטי ע"ז. ואפילו דושלש פרכות של מעילים שתולין בע"ז לנוי נ"ל דמותר למכור להן, כיון דזימנין שקלו להו ותלו אחורי מלך ושרים אישתכח דלאו מיוחדין הן לע"ז אלא דע"ז ודאחרים, ותנן [נ"א:] ע"ז שיש לה גינה או מרחץ נהנין מהן שלא בטובת הכומרים ולא בטובתם היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה אפי' בטובת הכומרים, ה"נ כיון דאיכא אחרים בהדה דעבדי להו נמי שרי לזבוני להו. נראה לי דמכאן סמכו למכור להם מעילים ודושלש, אבל מעילים לצורך במה נ"ל דאסור דליכא למיתלי בדבר היתר, והמחמיר יהיה ברוך. וכשם שמותר למכור להם כך מותר ללות עליהם על תכשיטי הכומרים ועל הדושלש מטעם שאמרתי. וגם הגביע מותר למכור להם ולהלות עליהם כי אינם אלא לשתיית לכומרים בשעת תיפלותם, אבל פסיליהם שלהן וצלמי מסכיותם ומחתות קטורת שלהן אסור למכור להן ולהלות עליהן, כדחז"ל שאמרו [נ"ג.] מכרה או מישכנה לא בטלה.
